יצרני הליופילרים מיינו את הפרמטרים העיקריים המשפיעים על הליופיליזציה של חומרים, בעיקר כולל 4: טמפרטורה eutectic, טמפרטורה eutectic, טמפרטורת קריסה וטמפרטורת מעבר זכוכית.
הטמפרטורה האאוטקטית מתייחסת לטמפרטורה שבה הלחות בחומר קפואה לחלוטין לתוך גבישי קרח. העיקרון של טכנולוגיית ייבוש בהקפאת ואקום הוא תהליך של סאבלימציה ישירה של מים ממצב מוצק למצב גזי מבלי לעבור את המצב הנוזלי. בתהליך זה, רק שני שלבים משתנים, כלומר, המצב המוצק מומר למצב גזי.
אם החומר אינו קפוא לחלוטין וחלק מהחומרים הנוזליים נשמרים במהלך תהליך ייבוש ההקפאה ולפני ההקפאה, תופעת "מבעבע" תתרחש בשלב ייבוש סובלימציה, כלומר, התופעה הרותחת של החומר הנוזלי בלחץ נמוך. החומר משוחזר שוב, המבנה הפנימי אינו אחיד, וחומרים מסוימים דביקים, מה שמוביל בסופו של דבר לפירוק לקוי של המוצר. לכן, בשלב שלפני ההקפאה, יש להוריד את הטמפרטורה מתחת לטמפרטורה האאוטקטית, ואת הלחות בחומר צריך להיות קפוא לחלוטין לתוך גבישי קרח ללא קיומם של חומרים נוזליים.
הטמפרטורה האאוטקטית נקראת גם הנקודה האאוטקטית. למים יש נקודת התכה קבועה, אבל הפתרון לא. הפתרון לאחר הקפאה בדרך כלל אינו נמס בטמפרטורה קבועה, אך ככל שהטמפרטורה עולה בהדרגה, כמות הגבישים יורדת בהדרגה. עד שהמוצק הסופי נמס לחלוטין., הטמפרטורה שבה נוזל מופיע כאשר ההיתוך מתחיל נקרא נקודת ההיתוך. עבור פתרון, זוהי נקודת ההיתוך הנפוצה של solute ואת הממס. טמפרטורה זו נקראת הטמפרטורה האאוטקטית.
טמפרטורת הקריסה, הידועה גם בשם טמפרטורת הקריסה, היא עבור כמה חומרים מיובשים בהקפאה. כאשר הטמפרטורה של החומר מיובש בהקפאה עולה בהדרגה, קשיחותו יורדת בהדרגה. כאשר הטמפרטורה מגיעה לערך קריטי מסוים, קשיחותה אינה מספיקה כדי לשמור על המבנה התלת מימדי של החומר, מה שגורם לחומר להתחיל לקרוס. טמפרטורה קריטית זו נקראת החומר. טמפרטורת הקריסה.
טמפרטורת המעבר של הזכוכית מתייחסת לטמפרטורת המעבר מזכוכית של הריכוז הקפוא המרבי של החומר. בנוסף לניסוח של החומר, טמפרטורת המעבר זכוכית קשורה קשר הדוק גם למבנה, טמפרטורת טרום הקפאה, ומהירות החומר.
